יום רביעי, 22 ביולי 2009

מדריך לקניית מצלמה דמויית SLR / מאת יערה בר לב

מדריך לקניית מצלמה דמויית SLR / מאת יערה בר לב
דמוי SLR=מצלמה בעלת עדשה שאינה מתחלפת המאפשרת הן שליטה ידנית מלאה על הפרמטרים בתמונה והן מגוון תוכניות צילום ומצב אוטומטי. לעיתים ניתן להוסיף פלאשים חיצוניים (על "נעל",Hot Shoe), מתאמים לזווית רחבה\מאקרו\צילום טלה ופילטרים.הפופולאריות של המצלמה הזו נובעת מכך שהיא מציעה שליטה ידנית מלאה בלי להכביד על הכיס ובלי "התעסקות" עם עדשות.בזמן האחרון יצאו מס' מצלמות חדשות מסוג זה,שאותן נסקור כאן.כל מצלמה תקבל סקירת מאפיינים קצרה ולאחר מכן תובא (אם יש) ביקורת מאתר מקצועי כלשהוא.
אולימפוס SP-560UZ:
למרות שמצלמה זו אינה חדשה במיוחד,היא זוכה לפופולאריות בשל מחיר נמוך יחסית. שימו לב להעדר ה"נעל",אך יש תאימות ללפלאשים חיצוניים של אולימפוס.
-זום X18 ועדשה בעלת זווית רחבה.
-עד 15FPS בצילום רציף (לא ברזולוציה מלאה).
-ניתן לבדוק השפעה של הגדרות שונות על הפריים לפני הצילום,לבחור תמונה והיא תצולם ותישמר ע"ג כרטיס הזיכרון.
-טכנולוגיית "תיקון צללים",מנגנון לייצוב תמונה Sensor Shift.
-8 מגה פיקסלים,מסך 2.5 אינץ'.
חו"ד מקצועית (DPreview): מצלמה מומלצת בעלת יכולות וסט מאפיינים גדול,אבל נבלעת בין יריביה (דצמבר 2007).
אולימפוס SP-570UZ:
קיימת נעל.
-זום X20 ועדשה בעלת זווית רחבה.
-13.5FPS בצילום רציף (לא ברזולוציה מלאה)-טכנולוגיית Pre-Capture,ברגע שיש נעילת פוקוס (חצי לחיצה על כפתור הצילום) המצלמה מקליטה מיידית 5 תמונות לזיכרון המצלמה לפני שלוחצים במלואו על כפתור הצילום. מנגנון ייצוב תמונה זהה ל-560.
-אפשרות לצילום ב-RAW.
-10 מגה פיקסלים,מסך 2.7 אינץ'.
חו"ד מקצועית (DCViews): מצלמה המהווה תחליף טוב ל-SLR אבל לא חפה מחולשות בתוצאות הצילום ובשימוש עצמו.
קנון SX10:
מצלמה חדשה שמחליפה (בשותפות עם ה-SX1) את האס-5 הפופולרית. יש נעל.
-זום שקט X20 ועדשה בעלת זווית רחבה.
-1.4 פריימים בשנייה בצילום רציף (רזולוציה מלאה).
-מעבד תמונה דיג'יק 4 ומנגנון אופטי לייצוב תמונה.-מסך 2.5 מפרקי,10 מגה פיקסלים.
חו"ד מקצועית לא זמינה עדיין.
קנון SX1:
מצלמת הדגל בכל מה שנוגע לדמוי SLR בקנון. זהה כמעט ל-SX10,מלבד מס' הבדלים:
-חיישן CMOS ולא CCD מסורתי.-4FPS בצילום רציף (רזולוציה מלאה).
-צילום וידאו ב-HD מלא (1920X1080).
-מסך 2.8 מפרקי.חו"ד מקצועית לא זמינה עדיין.
קאסיו FH-20:
מצלמה ייחודית בשוק זה,בשל המהירות יוצאת הדופן שלה בצילום וייחודיות מצב הוידאו שלה. אין נעל.
-40FPS בצילום רציף (7 מגה פיקסל). עם פלאש ניתן לצלם 5FPS.
-טכנולוגיה הזהה ל-Pre-Capture.
-זום X20 ועדשה בעלת זווית רחבה ומייצב תמונה.
-חיישן CMOS,9.1 מגה פיקסל.
-סרטים בקצב פריימים משתנה (עד 1000 פריימים בשנייה עם מגבלות) המאפשרים להכין סרטים בהילוך איטי. בצילום ברזולוציית VGA ניתן לעבור מצילום רגיל להילוך איטי בלחיצת כפתור. צילום סרטים (לא בהילוך איטי) מתאפשר גם ברזולוציה של "כמעט HD" (1280X720).
-מסך 3 אינץ'.
חו"ד מקצועית מלאה לא זמינה עדיין (ב-Imaging Resource השתמשו במצלמה אבל לא שחררו ביקורת מלאה).
ניקון P80:
מצלמה שאינה שחקנית חדשה במיוחד בשוק אבל מציעה סט פיצ'רים כמעט זהה למתחרות. קיימת נעל.
-זום X18 ועדשה בעלת זווית רחבה מיוצבת.-מסך 2.7.
-אפשרות הקלטת סרטי Time Lapse.
חו"ד מקצועית (Steve Digicams): למרות שהרעיון מעולה,הביצוע לוקה בחסר בגלל איטיות,רעש ב-ISO גבוה,וזיהוי פנים איטי. עם זאת,אם מוגבלים בתקציב המצלמה הזו היא בחירה לא רעה.
פנסוניק FZ-28
פנסוניק לא כ"כ מוכרת לצרכן הישראלי (שמעדיף קנון או אולימפוס או ניקון) אבל לאחרונה רואים בפורום יותר ויותר אנשים ששואלים על המצלמה הזו. אין נעל.
-זום X18 ועדשה מיוצבת בעלת זווית רחבה.
-10 מגה פיקסל.
-מצב אוטומטי אינטליגנטי המזהה את הסצינה ומתאים את הגדרות המצלמה.
-וידאו HD מלא.-מסך 2.7.
-אפשרות לשימוש ב-RAW.
חו"ד מקצועית (Digitalcamerareviews): מצלמה מעולה שתשמח צלמים רציניים וחובבים כאחד,שיתרונותיה מחפים על חסרונותיה המעטים.זה הכל,כיסינו את ההיצע העיקרי של דמויות SLR,אבל אני אכניס עוד משהו קטן,פק"ל (כמעט) חובה לכל קונה של דמויה:
-תיק (אני אישית מעדיף תיקי צד ולא "פאוצ'ים",בגלל האקסטרה כיסים והנוחות בנשיאה ובשליפה).
-כרטיס זיכרון (2 ג'יגה זה כבר מינימלי,עוד מעט יתחילו להגיד ש-4 זה מינימלי) מהיר ואיכותי. המהדרין לוקחים 2 כרטיסים.
-קורא כרטיסים קטן.
-אם ספר ההוראות בפורמט קטן,אפשר לדחוף אותו לאחד הכיסים,שיהיה.
-מטלית ניקוי ו\או מברשת מפוח לעדשה ולמסך.
-אם מדובר בבטריות AA,לקנות נטענות ועוד סט,למקרה שיגמר. אם מדובר בבטריה שאינה AA,להתאמץ ולהשיג עוד בטריה. יקר אבל יכול להציל אתכם באמצע האירוע של דודה חסיה שאתם חייבים-אבל חייבים לצלם. אם נכנס – מטען.
-אם יש מקום כדאי לשים חצובה שולחנית קטנה כמו הגורילהפוד,תיתן יציבות בסיטואציות מסוימות.
-מתקדמים ועשירים מוזמנים להוסיף פלאש חיצוני,פילטרים,מתאמים לזווית רחבה\מאקרו\טלה....הרשימה נמשכת ונמשכת. עקרונית אני יכול להגיד שרק תיק וכרטיס הם החיוניים ביותר,השאר הם עזרים שימושיים.
מאת יערה בר לב

מיהו ג'יפאי? / מאת יערה בר לב

מיהו ג'יפאי? / מאת יערה בר לב

מדי פעם מתעוררת השאלה מיהו "ג'יפאי"? האם התואר שייך למי שנוסע על הדבר האמיתי, כלומר JEEP או לכל מי שיש לו רכב שטח כזה או אחר. האם ההגדרה היא לחיות שטח מאובקות מסריחות מחוסר מיקלחת, שגורסות חצץ עם השיניים ומעקמות בזנטים עם הלשון בלבד או שכל דג הנוסע באקוריום ממוזג רשאי לקרוא לעצמו ג'יפאי?
אני אנסה לתת כאן את ההגדרה שלי.
ראשית התואר ג'יפאי אינו תואר בו אתה מכנה את עצמך אלא תואר המוענק לך ע"י הסביבה, כלומר אנשים אחרים חושבים שמגיע לך להקרא ג'יפאי.
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ... ויאמר אלוהים קום והתהלך בארץ...
לפני לא הרבה זמן, פחות מעשרים שנה לא היו הרבה ריכבי שטח, מי שהיה צריך או רצה להסתובב בשטח נאלץ לבחור בין ג'יפ לבין ג'יפ. (נכון היו בליזרים ועוד אמריקאיות מפלצתיות אבל הם לא החזיקו מעמד בשטח לאורך זמן). באותה תקופה כמעט ולא היו שבילים מסומנים בציבעי טמבור ולא היו שלטים בצמתי המדבר שהכריזו על שמות הרחובות. יכולת להכנס לשטח ולא לראות רכב אחר במשך שבוע לפחות. מטבע הדברים האנשים שהסתובבו אז בשטח היו חייבים לשלוט במספר מיומנויות על בורין: לדעת לנהוג כמו שצריך בכלים פשוטים ומחוסרי שיכלולים, להכיר בעובדה שלא נוסעים בכל מקום ויש מגבלות לכלי הרכב שלך, להכיר כל חלק ברכב שלך על מנת שתוכל לתקנו אם התקלקל, להכיר את השטח ולנווט לפי מפה ומצפן שמש ירח וכוכבים, לדעת למצוא מים שפירים, לבשל על מדורה, להתאפק ולא לקטר אם אין מקלחת מס' ימים, לטפל בעקיצות כוויות נקעים ושברים כי להגיע לרופא יכול לקחת המווווון זמן. יותר מזה, לדעת שאם נתקלת במי שזקוק לעזרה אתה עוזב הכול ועוזר לו כי מחר אתה יכול להיות באותו מצב וקהילת השטח אז היתה קטנה מאוד וכולם הכירו את כולם.
בגלל כל הצרכים האלה רק מתי מספר שרדו והמשיכו להסתובב בשטח, מי שלא אהב את השטח עם כל הדרישות האלה לא המשיך. היה צריך באמת לאהוב את השטח הפתוח, את השמש והגשם, את החום והקור, את הזבובים והיתושים ובעיקר את הבדידות על מנת להפוך לג'יפאי אמיתי. יש לי חבר שעומד ברפת וחולב פרות ופתאום מתקשר מישהו ואומר: אני נמצא בדרום אבל הלכתי לאיבוד, החבר שלי אומר, תגיד מה אתה רואה מסביב? והנ"ל אומר יש כאן 3 עצי שיטה בטור סלע מימין עם פס שחור באלכסון ושני עורבים ואז החבר שלי אומר לו: טוב תמשיך צפונה עוד קילומטר יש צומת תפנה ימינה סע לאורך הערוץ עד שתגיע ל... ואז תצא לכביש. בדרך כלל זה מספיק אבל אם תגיע שיחה נוספת בסגנון אני תקוע כי נשבר לי הציפלינג של השטנגה אז החבר שלי יעזוב הכול ויסע לחלץ אותו גם אם זה בשתיים לפנות בוקר... האיש הזה בעיני ולא רק בעיני הוא ג'יפאי.
אחוות הג'יפאים הפכה לא מכבר למיתוס והפתגם לא משאירים פצועים בשטח לא הגיע רק מצה"ל.
נכון להיום יש המון רכבי שטח, חלקם גם מטיילים מפעם לפעם כל אחד ברמה אחרת של הכרות עם ריכבו ועם השטח. אם תכנס למדבר ותתפוס לך איז עץ בפינה רוב הסיכויים שתמצא שם שאריות של מי שהיה שם לפנך, וקרוב לודאי שכל פרק זמן כזה או אחר יעבור בסביבה איזה רכב. לבד אין לך סיכוי להיות.
הקידמה הגיע לכל פינה, רוב רכבי השטח המודרניים שיש היום פוטרים את הנהג מלהיות מיומן בנהיגה, שבילים מסומנים, שילוט בכל פינה ומחשבים ניידים עם מכשירי ג'י פי אס פוטרים את המטייל מהצורך לקרוא באמת מה מופיע על המפה. מקררים לרכב וציוד מחנאות עתיר ידע ושיכלולים מאפשרים שינוע מצרכים ובישול בתנאים של בית, חברות גרירה וביטוחי גרירה כאלה ואחרים פוטרים את הצורך להסתמך על חברות ועזרה הדדית.
לפני מס' שנים קיבלתי פתאום קריאה טלפונית ממכר, איש היטק שרכש לא מכבר דיסקו וירד איתו למכתש רמון. אני תקוע שאג האיש למכשיר הטלפון אני צריך חילוץ!! מאחר ובאותו זמן הייתי בקצה השני של הארץ הרמתי אני טלפון לחבר שמתגורר במצפה רמון איש שטח וותיק שבמקרה גם נוסע עד היום על סופה ובקשתי ממנו שיחבור לאותו מכר כי אני לא הצלחתי להבין היכן הוא ומה מהות התקלה. החבר עזב הכול ויצא לחפש את התקוע, בסופו של דבר התברר כי יש לו תקר בגלגל והוא לא מצליח לפתוח את אחד האומים. בסיום ה"חילוץ" הקשה שואל המכר את החבר שלי "מה מגיע לך? והחבר שלי ענה: "תגיד לנמרוד שהוא חייב לי טובה". המכר שנפגשתי איתו ימים ספורים לאחר מכן פשוט לגלג באוזני על החבר הדפוק שלי שלא יודע לקחת כסף...
אז מי כאן ג'יפאי בסיפור הזה?
בפסח לפני 3 שנים באזור הנחלים הגדולים ראיתי בשביל צדדי רכב שעומד על ג'ק ללא גלגל קידמי ולידו אוהלים ואנשים, סטיתי מהנתיב שלי ונסעתי לכיוונם, שאלתי אם הם צריכים עזרה. מסתבר שכן הם צריכים עזרה, מיסב גלגל של הרכב נהרס והם מושבתים. הרכב הנוסף שהיה איתם נסע אל מיחוץ לשטח לחפש מיסב כזה אבל אין סיכוי שהוא יחזור ביומיים הקרובים כי רק אז יפתחו את החנויות, הם כאן כבר יומיים ואני הראשון שעצר לשאול אם הם צריכים משהו למרות שהשביל ממנו באתי דמה לכביש החוף מבחינת עומס התנועה. במקרה היה לנו בשיירה מיסב כזה וכמובן גריז וכלים מתאימים, אחרי שעה הם יכלו להמשיך בתנועה. אבל זה לא הענין גם מי שאין לו מיסב יכול לעצור ולהשאיר מים או מצרכי מזון למשפחה שנאלצה להשאר בשטח יותר זמן מהתיכנון המקורי ונשארה ללא אמצעי קיום בסיסיים.
איפה היו כל ה"ג'יפאים"?
בעבר ידענו כי מי שיוצא לשטח נוקט בכל אמצעי הזהירות האפשריים על מנת לא להטריח אנשים אחרים בחילוץ כזה או אחר, אם כבר היתה מגיעה קריאה לעזרה ידענו כי הרבה זעה כבר הוגרה ולכן יצאנו בחפץ לב. מה גם שהיה ברור לנו כי אם המצב יהיה הפוך לא תושב קריאתנו ריקם. נכון להיום אנשים (בעלי רכבי שטח) יוצאים לשטח ללא נקיטת שום אמצעי זהירות, לא כלי עבודה, לא רצועות עוגנים וציוד בסיסי, ללא הכנה מוקדמת על מצב השטח או למרות הידיעה כי הם ישקעו בודאות, לוקחים גם את האישה והילדים על מנת להפעיל לחץ פסיכולוגי על המחלצים בפוטנציה וצועקים "דחוף דחוף חילוץ בירקון" ואז דון קישוטים אחרים עם המון רצון טוב אבל חוסר יכולת וחוסר ידע נוסעים ל"חלץ" אותם ואז הכותרת בפורום היא: "דחוף דחוף דחוף דחוף 4 כלים שקועים בירקון" וכן הלאה וכן הלאה.
אז לסיום, לא רק מי שנוסע על JEEP הוא ג'יפאי, נכון להיום יש ג'יפאים שיש להם ריכבי שטח אחרים ולא JEEP אבל באותה נשימה, לא כל בעל רכב שטח הוא ג'יפאי לפי ההגדרה שלי למונח.
מאת יערה בר לב

מציאות או דמיון / מאת יערה בר לב

מציאות או דמיון / מאת יערה בר לב

מתעורר בשניה , מפליא מה שאנדרנלין עושה לגוף ... ולנשמה ... עוד רגע , וכבר יושב מול סוללת מכשירים אלקטרוניים , מכשירים שנוצרו לעשות תקשורת בין אנשים לרעיונות ,
מפות נפתחות ונסגרות ושוב , נאחזים בכל עננה , בכל מעלה , עוקב אחר תנועת הברומטר , אולי בין מספריו תמצא התשובה השקט סביב לא מרמז על הסערה שבפנים , שבחוץ ... יהיה או לא יהיה , זו השאלה !
הטלפון מצלצל , "נו יוצאים ?? " שאלת המיליון מהדהדת מאחורי הקו ... "אני אחריך , קח החלטה ! " מנסה נואשות , שמישהו אחר יקח אחריות . " נראה שאין שם גשם , שממה , מדבר ... " מקשה הקול מעבר לקו ... " אולי נשנה לצפון ? , " אולי , נחכה לבוקר ... ? " "
המשבר בשיאו !
" כבר קמנו ! ... " מנסה להדליק את הניצוץ מחדש . " והברומטר ממשיך לרדת ... ומכ"מ הגשם מתמלא כתמים נכונים , במקום הנכון " ומכניס את שורת המחץ " וחוצמזה , ממילא , אני לא יכול כבר לישון ... ! "
שבריר שניה חולפת ...
"יאאללה יוצאים , דווח בתנועה " צוהל הקול מעבר לקו ...
"קום בן ", נוסעים " מנסה להעיר את הצעיר ... נאבק, בקורי השינה , בהצלחה ...
מניע בנגיעה , גם הג'יפ רוצה לצאת ... SMS'ים מצפצפים , טלפונים מצלצלים ומכשירי קשר רוחשים ... יצאנו לדרך !
2:20 שעה דמיונית ...
" אנחנו האלופים " שואגים קווין
השחר מפציע ... הזריחה מדהימה ...
נחל מדברי יבש וצרוב שמש , ניעור לחיים , בעוצמה ורעש שוצף קוצף , מזיז סלעים ומשנה נתיבים ...
שיטפון במדבר ...
מציאות שהיא מעל לכל דמיון !

מאת יערה בר לב

הגבהה לקינג קצר מאת יערה בר לב

הגבהה לקינג קצר / מאת יערה בר לב
מאחר וההענות לשאלותי בנושא בפורום היתה מעטה כל כך וגם חיפוש באתר לא העלה חומר בנושא החלטתי שאשתף אתכם בתהליך שעברתי למען הידע הקולקטיבי בקהילת הג'יפאים. לאחר מספר טיולים בחברת חברי הקשוחים בעלי פרדואים משופרים וריינג'רובר קלאסי אחד קלטתי שאני מתרכז יותר מידי זמן בהמתנה לשפשוף הבא בגחון או למעיכת מדרגות הצד הרכרוכיות של הקינג הקצר שלי במיוחד בטיולים בהרכב מלא שבהם הקינג 'שוקע' ומאבד הרבה ממרווח הגחון המצומצם שלו,מה שגרע משהו מחדוות הטיולים שלי ושימח מאד את חברי שולפי הכננות. לאחר דיון על כוס תה בעין-יהב הוחלט שצריך לעשות מעשה וניגשתי למלאכת ה'מחקר'.התייעצתי עם חברי האתר (תודה למאישושה) ועם גפני (שנתן לי טיפים חשובים בטלפון גם כשאמרתי לו במפורש שלא אגיע אליו עכב המרחק) והחלטתי ללכת על זה. נכנסתי לסדנא הרכבתי בולמים (כחולים צהובים) קפיצים (צהובים) ומגיני סף לא חשוב של איזה חברה.... גפני אמר לי "אתה לא תכיר את האוטו" ואכן זה כך.הרכב מתנהג הרבה יותר טוב בכביש !(למרות הגבהה של 5 ס'מ)קשיח יותר ורוכן פחות .ובשטח זה עולם אחר !! לאחר כמה ירידות לשטח ואחרי טיול היום לחורשן בהרכב משפחתי מלא ההרגשה היא:יש גובה ויש קשיחות!!לא צריך לדאוג מכל סלע בקוטר מינימלי,הרכב לא 'מתרסק' לכפלי הקרקע מטפס מדרגות סלע כמו עז בלי שפשופי פלסטיקים מדרגות או גחון. בקיצור הרכב קיבל זריקת טסטוסטרון רצינית ! ומסתם יפיוף הפך ליפיוף עם יכולות !
המסקנה שלי: החלפת בולמים וקפיצים (ועל הדרך מגיני צד) תוך הוספת גובה לקינג שווה את ההשקעה !!
מאת יערה בר לב

יום חמישי, 16 ביולי 2009

החלפת צמת חוטים פנימית בדיפנדר TD5/מאת יערה בר לב

החלפת צמת חוטים פנימית בדיפנדר TD5/מאת יערה בר לב
דיאגנוסה: האמת היא שזה מאוד פשוט, צמת החשמל הפנימית מחוברת עם קונקטור לצמה הראשית בפינה השמאלית הקרובה של המנוע, לאחר ניתוק הקונקטור קל מאוד לראות אם יש בו שמן מנוע (הנוזל השחור הזה שלא צריך להיות שם).
המשך הבדיקה: כדי לראות עד לאן הגיע השמן, יש לפתוח את הכיסוי שמתחת למושב הנוסע הקידמי, לנתק את הקונקטור האדום ולראות האם גם לשם מגיע השמן, וחמור מכל, למחשב ארבעה חורים למטה, אם גם מהם יוצא שמן אנחנו בבעיה קצת יותר רצינית (לא בהכרח). הבעיה: השמן שנכנס לקונקטורים בעצם מבודד את המגעים, "משגע את המחשב", מונע מאחד או יותר מהאינג'טורים לפעול, וגורם (אצלי לפחות) לכך שבגלל חוסר לחץ גם הטורבו לא נכנס לפעולה מאותו רגע. הפתרון: דבר ראשון, מחירים: צמה פנימית עולה כמה מאות שקלים אצל ג'קי מאוטו מיני, אין לי מושג כמה במזרח או אצל סוחרים אחרים. באותה הזדמנות כבר כדאי לקנות עוד לפני שפותחים גם אטם חדש למכסה שסתומים, יהיה חבל לגלות אחרי שפתחנו שצריך אטם ואין המחיר בסך הכל כמה עשרות שקלים עד מאתיים ש"ח למקורית במזרח, ומקסימום שיהיה במחסן חלפים הפרטי. צמה חיצונית (צמה ראשית) כבר עולה סדר גודל של כמה אלפי שקלים, ומחשב חליפי אפשר להשיג באלפיים ו... ומעלה, תלוי ביום ותלוי ממי.
1. דבר ראשון, ניתוק המצבר מהרכב, ניתוק הקונקטורים בין הצמה הפנימית לחיצונית ובין החיצונית למחשב (החיבור האדום). 2. פתיחת מכסה שסתומים, לצורך כך יש לנתק את צינור הנשם ממכסה בית השסתומים, ולפתוח 13 ברגים, שימו לב לברגים יש כוסיות עם גומי, יש לשמור עליהם מכל משמר, הם חשובים ועלולים ליפול אם לא שמים לב. 3. להרים את מכסה השסתומים, להניח בצד במקום לא מלוכלך.
4. ניתוק הקונקטורים מהאינג'קטורים, לכל קונקטור יש מעין חוט ברזל, יש ללחוץ אותו פנימה והקונקטור נשלף בקלות. לבסוף יש לשלוף את הקונקטור שנמצא בפינה השמאלית הקרובה (זה שמתחבר לצמה ראשית) לכיוון מעלה וזהו הסתיים השלב הראשון.
5. אפשר לקחת ספרי מגעים, אפשר ספרי ניקוי שומן, ואני מצאתי שהכי נוח לחץ אוויר עם קומפרסור טוב, זה הכי יעיל, להתחיל לנקות את הקוקטור מצד הצמה הראשית, את הקונקטור האדום (של המחשב), ואם נוזל שמן מהמחשב לפתוח אותו (ביט כוכב עם חור באמצע, שכחתי את הגודל) ולנקות טוב טוב את שאריות השמן, להשקיע בזה כמה שאפשר, ואז עוד קצת, לא יזיק.
6. לסגור את המחשב ולהחזיר למקום (אם היה צורך להוציא).
7. אחרי שהכל נקי, לשים את הצמה החדשה, לשמוע קליק בכל אחד מהקונקטורים לאינג'קטורים, להכניס את הקונקטור הראשי למקום היעודי.
8. לסגור את מכסה השסתומים, כדאי קודם לנקות את הדפנות, לדאוג שהאטם יהיה תקין, ואם יש חדש אז מצוין, כדי לעזור לתפוס את האטם החדש למקום, יש להשתמש בכוסיות של הברגים, כל כוסית כזו תופסת את האטם במקומה, כשתהפכו את המכסה בשביל להניח אותו על המנוע האטם ישאר צמוד למכסה ולא יפול.
9. הנחת המכסה אינה בקו ישר, יש להניח את המכסה מצד שמאל (מסתכלים על הרכב פתוח מולנו) אם תסתכלו על המכסה פתוח תראו שיש ברזלים שלא יאפשרו לכם את ההנחה שלו בקו ישר, לא להילחם איתם!!!
10. חיבור כל הקונקטרים, לאחר חיבור הקונקטרים חיבור המצבר.... ובהצלחה. תקלות: א. אצלי הקונקטור של הצמה פנימית/חיצונית היה דפוק, אבא של אישתי שהוא חשמלאי רכב סידר קונקטור חדש מאפוקסי, בצורה הרבה יותר אטומה מהקונקטור הישן, אבל אם אין צורך אז חבל על המאמץ, הפתרון האחר שאנשים מצאו לי היה להחליף את הצמה החיצונית (כמו שאמרתי אלפי שקלים) ולא התחשק לי לשלם כל כך הרבה. ב. רכב לא מניע, לנסות לנתק את המצבר לתת למחשב להתאפס ולנסות שוב, אם זה עדיין לא עובד, ייתכן שהשמן כבר גרם לנזקים גם בצמה הראשית ובמחשב.
הכתבה נכתבה ע"י יערה בר לב